אני עוברת ברחובות הלוך ושוב. רצה. הולכת. רצה. הולכת. מחפשת.
אך אינני מוצאת. קריאותיך, צעקותייך, זעקותייך, הכל מתערבב,
מתמזג אל תוך רקוויאם האהבה שלנו. אך אינני שומעת. בוחרת
להתעלם, לברוח, לאטום את אוזניי, יודעת, אך מעדיפה לא לדעת...
לו בכוחותינו היה למחוק, להעלים, להעביר קו, אך אין מסוגלים.
הזמן עצר מלכת, אך עם זה הכל עובר הלאה, תחנה אחר תחנה... הכל
חולף על פנינו, לידנו...
צועדת בשביל שחור, לידי עוברות מכוניות, אורותיהן מסנוורים...
התרגלנו לחושך... האור שמסביב מרעיל ועם זה אינו מניח...
עצים, פרחים, עשבים - הכל נובל. פרפרים אינם עפים, ציפורים
אינן שרות את השיר שלנו כבר מזמן...
רעש הולך וגובר לידי, נעלם השקט השנוא והמיוחל, לפניי רכבת.
האור מתחזק, אני מתעוורת... היא מתקרבת ומתקרבת..
אני מתעוררת... מגלה שהכל חלום, היה ואינו. הסיוטים שחוזרים
ללא הרף. לילה אחר לילה ואינם מרפים..
אני קמה, מתהלכת בדירה, השקט המיוחל והשנוא. אתה יושב על
הרצפה, נצמד אל הקיר, רגליך וידיך זרוקות על הרצפה, גופך כמו
בובת חוטים ללא רוח חיים. מניחה את ידיי על החזה, מרגישה את
פעימות לבך כה חלשות.
הקצב נעלם אט אט, הניצוץ במבטך כבר אינו שם. אור הפנס מהרחוב
משתקף בדמעותיך הזולגות על פניך. מעבירה את אצבעותיי על
שיערותיך, מלטפת את ראשך... מקרבת את שפתיי ללחייך, מרגישה טעם
של דמעותיך בפה... מלוח ומר... אתה בוכה - אתה
חי..
הנני שוכבת על מסילות ברזל, ממשמשת לידי - אינך. כבר חודש
שאינך...
Feeling nothing,
I stop breathing
`Cause there is no more your breath
That held me here...
הרכבת מלפניי... ולפתע בראשי קולך -
Feeling nothing,
Don't stop breathing
`Cause every
your breath
Holds
me here...
הרכבת חולפת לידי...
מה היה אתמול - אינני זוכרת, מה יהיה מחר - אינני יודעת.
עיניים פקוחות לרווחה. אינני ממצמצת. הדמעות זולגות. צלילים
אחרונים של רקוויאם האהבה שלנו. הקצב בראש - טיק טאק טיק
טאק... אני בוכה - אני חיה.
25.06.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.