שאלתי אותך עם הכל בסדר איתנו.
ענית לי בשתיקה.
הבנתי שזה הזמן לעזוב בלי יותר מדי שאלות.
פשוט לעזוב כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.
פגעת בי בלי שליטה והפסקה, וסלחתי לך על הכל, אהבתי אותך כמו
שאיש לא אהב; שנאתי אותך כמו שאיש לא ישנא.
נתתי לך את הכל, ולא בקשתי כלום בתמורה.
כרגע אתה בדרך לאושר או לאיבוד.
ואני תקועה בין החיים שלי לחיים של כל הגברים שלי, והאישה
הקנאית שלך גם בלי שתרגיש ותדע.
אני מאחלת לך בהצלחה, המון אהבה ולבי מחסיר פעימה.
שוכבת עם איזה גבר, ובזמן שאדי האלכוהול מכסים את השמשה, והוא
נושף לי באוזן ואומר מילות אהבה, נושכת את שפתיי לא לומר את
שמך.
4 שנים של כאב, 4 שנים של אהבה מטורפת, 4 שנים של בדידות עצובה
וחוסר שינה, 4 שנים שהקדשתי לך, 4 שנים שהיתי רוצה לשכוח
ולשרוף כמו כמה עמודים מספר חיי הקצרים.
אני נזכרת לפעמים במגע שלך ועוברת בי צמרמורת, ולפעמים מריחה
מרחוק את הבושם שלך, והולכת אחריו כמו זומבי.
רבתי איתך, ופגעתי בך כמו שפגעת בי אז. לא התנקמתי, פשוט ככה
לימדת אותי אתה.
רציתי למות כשעמדת מתחת לחופה, ומרוב הדמעות שלי הכינרת היתה
יכולה להיות מלאה, שתקתי במשך שבוע, וכל מה שמלמלתי לעצמי זה
שאהבתי אותך כמו שלא אצליח לאהוב לעולם. אבל אתה כרגע בונה
משפחה, ואני מנסה להפסיק לחלום עליך ולהתעורר עצובה, ומנסה
להמשיך לתקן את כל מה שבנית והרסת בעצמך, את כל השברים, את כל
הסדקים את כל מה שאתה כבר שכחת...