אני היחיד שנשאר
ועל כך אינני מאושר.
ללא ספק זהו זמן שקשה בו להירדם,
אך למען העתיד הייתי רוצה קצת להתנמנם.
כן כן הגורל אכזר, הלחץ מיותר,
אך גם הפעם אינני נשבר.
כל דקה גדושה במחשבות, החלטתי שאפריד בינהם,
החלטתי במקום לבכות.
אפילו שעתידה הקרוב משעמם,
מסרבת היא לענות,
ומותירה אותי בודד ושומם.
בודד ושומם בודד ושומם,
כך קל לתאר את מצבי כשכל כך משעמם.
עצוב וגלמוד עצוב וגלמוד,
לפעמים נחמד להרגיש כך כשהכל אבוד.

אז עכשיו, אחרי שהראש קצת התנקה,
והרגליים רועדות כי הריצפה כל כך קרה,
אשכב במיטתי ואנסה להרגע.
להרגע ממנה, כי היא כל כך מוזרה
ונפשי זועקת, זועקת לעזרה.