את האמת... זה מנוסח בלשון זכר בגלל שהשיר מסמל את הדברים לפי
מה שחשבתי שהוא ראה... מסופר על מספר מקרים שנראים דומים ועוד
מקרה שלא קשור (הפתיחה)


אמרתי לך שאין אדם שאינו מפחד מהמוות,
אמרתי לך שלא יקום בן אנוש שאינו דואג,
אמרתי לך, שהכאב יעבור מהר,
אמרתי לך, כמה שחשוב להיזהר...

ונכון שאני סותר את עצמי המון,
אך זה מפני שאיני רוצה עוד לחשוב על העתיד,
איני רוצה לחלום על מה שיקרה,
כשעוד דמעה תיפול מעין שכולה.

הלכת ממני יחפה, בדרך האפר,
מכנס לבן מתנופף באוויר הרוח הקריר,
ואפילו לא דיברתי איתך על שרציתי: ערכים ואמונות,
אך את רק רצית לסגור מעגל, לומר להתראות.

ונכון שאני סותר את עצמי המון,
אך זה מפני שעוד איני בטוח מה יהיה עליי,
בשעה שהדמים שוב ישפכו,
והמלחמה הנוראה תשוב.

וכשצפון ודרום שוב ייפגשו,
כשהעיניים יוצפו בשנית,
והידיים יפתחו, מבקשות לחבקך,
אולי הפעם לא תפני גבך, אליי...

ונכון שאני סותר את עצמי המון,
אך כל זאת מגעגועיי אלייך,
כשהמילים עומדות על הלשון,
אני אגש אל מול פנייך,
ואלחש בלחישה רמה אך רכה,
אוהב אותך, מחכה למכה.