כשאמנון ראה חלליות
בלילה שחור במיוחד בבונקר
של מתקן אדם
הוא דרך את
הנשק והתחיל לצרוח
שיש עב''מ בשמיים
ושאם הוא לא יירה בו
ויפגע בו
ויפיל אותו
יבואו כל מיני יצורים ירוקים
שיטפסו לנו על השטח
וישלטו בנו
לתמיד
ויעשו בנו ניסויים
ואי אפשר לדעת בכלל,
אולי הם יהרגו לנו
ילדים וזקנים ונשים
ויעשו אותנו עבדים.
ולא שאכפת לו מילדים
או זקנים,
אבל אם לא יהיו נשים
אז לא יהיה לו
את מי לזיין
והרי גם ככה קשה לו
בסופי שבוע
והוא צריך לחפש זונות
ולפעמים הוא נופל על קוקסינלים
והרי בעניינים האלה
זה לא
צחוק
הוא יכול פתאום
לחטוף איזה מחלה
ולגסוס באיזו
עיירת פיתוח
שכל כך חם בה בקיץ
שאתה יכול למות
כל פעם
שאתה הולך ברחוב
והכביש כל כך לוהט
וזה מקרין לך חום ישר
לפנים,
ואתה הרי יודע מה חום
עושה לעור פנים של בנאדם
חולה.
אבל אני ידעתי,
שכל מה שאמנון רצה
לעשות עם הנשק
זה לרוקן את המחסנית
על יוני שהתקרב לעברנו
מהפטרול הרגלי.
הרגעתי את אמנון,
עצמתי עיניים
וחלמתי על זמנים אחרים.