מילים לעולם לא יסבירו,
מילים רק יזכירו.
רוח קרירה, התוכל להזכר בהרגשה הנעימה שלה?
נושבת לך בפנים, בעורף?
עמידה על צוק, מעל כולם, בקצה העולם,
העיניים סגורות, רק הרוח מלטפת
התוכלי להזכר? התוכלי לתאר?
כולנו היינו שם, כולנו הרגשנו
האם גם נחזור, נחיה את הרגע מחדש?

לפעמים, אתם יודעים, המחשבה הורגת.
חושבים אנו, ונזכרים, רק בעת חסרון,  בעת מוות גופני.
כשאנו למעלה, ראשנו חלל
בגופנו זורם איזה מין אלוהים.

הרגעים הגשמיים-ארציים ממלאים את הראש
שרק רוצה לחזור
ולהיות חופשי.