בשיחות שמתנהלות אצלי במוח, המשפטים שאני אומרת לך תמיד יוצאים
מתאימים.
כשאנחנו מדברים בראש שלי, הכל מסודר בצורה הגיונית - אני אומרת
דברים שאתה אפילו לא יכול שלא להסכים איתם.
אני אף פעם לא מגמגמת, או מתבלבלת, או שוכחת את הדבר הכי חשוב
כי אתה פתאום עונה בצורה שונה. בשיחות שבדמיון, אתה לא קוטע לי
את חוט המחשבה.
והן תמיד נגמרות טוב, אני תמיד שמחה ומרוצה. ואתה תמיד מסכים -
גם אם מה שאני אומרת קצת מוזר ודי הרבה טיפשי, או שלפחות אתה
עוזר לי למצוא את החכמה המסתתרת מאחורי דבריי.

אפילו הריבים שלנו יוצאים אצלי בראש הרבה יותר טוב, הרבה יותר
חזק, יותר מחוכם. כשאני רבה אתך בדמיון אני פשוט מכה אותך מתחת
לחגורה, איפה שהכי כואב. ואז אתה אותי, ושנינו נפגעים ואני
אפילו יכולה להתחיל לבכות. והרי במציאות אני גם ככה בוכה.
וכשאני בוכה אתה פתאום מתעורר ומבין - או אולי רק אני מתעוררת
ומבינה. שאתה זה לא באמת אתה.
שוב הפכתי אותך בחלומי למישהו אחר.

אני אוהבת אותך.
?