וכל רעש דומה
למשמע אוזניי
מקפיץ אותי
ומגרה את מחשבותיי.
כל בום שנשמע,
ישר מפחיד את הנשמה.
ישר מתעוררת,
לבדוק מה קרה.
שלא יקרה שוב,
כמו שהיה איתך.
כל רעש של משהו נופל.
כל רעש של משהו מתנגש,
ישר אצלי המצב מתחדש,
ונזכרת בך.
לעולם לא אהיה שוב אדישה.
כל משמע אוזניי,
לא אניח עד שאדע.
אולי יכולתי להציל אותך.
ואולי רק להגיד לאשתך,
באיזו שעה.
אבל אני נשארתי,
יושבת.
עסוקה.
לא ידעתי,
לא חשבתי,
ועכשיו, אתה במצבה.
טראומה שנחקקת בתוכי,
לאט, לאט,
נוצרת הצלקת בגופי.