אסף טלמור / עונות |
זעקתי תהיה לחרישית
בין אם נגעתי
ועם זאת ברחתי
שאלתי אל ביתי
אך האופק רק מגביה
ונשכח הוא מעיני הכלל
אף בעלי הכנף שינו מסלולם
אדמות העבר, פריחתם התפוגגה
וגזעי האורן התנשאו מעל יכולתי לצפות
ומחטיהם כמו שיער נערות שעכשיו לרעיות
עשבים זהובים, זקנים ועייפים
מתחלפים בזמנם
בין שני רכסים
אינני מוצא את דרכי חזרה למשכן חלומותיי
ונשאר, שהלבנה לשמיכה שעוטפת אותי
והחמה ליקיצתי
והאדמה ליקירתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|