מוקדש לדוד אבידן

מזמור לדוד:
"אדוניי רואי - לא אחסר".
אכן, לכאורה,
מעודך לא חסרת
דבר.
לא נזקקת לאיש
מעולם:
זכית למוות
בודד ומושלם.
אל העולם הסתכלת תמיד
מבעד מסך גאונות וייאוש.
לא בבדידות -
באש נאכלת,
שרידי מילים, מהבילים עולים
מן הגוף הבאוש, הכמוש.
לא מלך כפי שקיווית,
לא עלם כפי שיוחל,
אך הוד-נצחים כך שיווית
לגופך החוזר ונאכל.
אש שיריך מעולם
לא העזה לכבוש,
בעיניים מתות לא כובה עוד האור,
עוד עולה זכרך בעשן ארובות,
למנצח דוד
מזמור.