(אני עוברת התמוטטות עצבים לפנות בוקר. לא נכתב על מישהו
ספציפי. ותודה ל'איפה הילד').

גנבת לי את החשק לצחוק או לבכות
אני יודעת...
שאתה
באמת מצטער.

איך הזמן עושה את שלו
זורם לאיטו, רק משאיר משקעים
מגלשת מים מקולקלת
כואב לי בישבן.

פרפרים פרפרים פרפרים
רשת הצייד שלי מעלה אבק.
כבר לא בא לי למצוא מה שאין
לחפש מה שלא באמת אמורה למצוא.
אני לוחצת על כל הכפתורים הכהים
שוברת את כל הקירות הסגורים...
האור הזה מסנוור לי בעיניים,
הבטן שלי זוהרת בסגול עצוב
וזה נעים, להרגיש את העור
מעלה עשן...

אני לא באמת
אוהבת
למצוץ דם.



27.6.05