|
רבים הם צעדיי ברחוב
שותק אני לנוכח הצביעות
בוהה בעננים אל טוב
חולם אני את המציאות
בוכות הנשמות אשר פוקדות
את מעונות עירי
בנגיעת חמה בקרן אור
בבוקר סגרירי
שותקת את אל מול ליבי
אשר מקציף אל מול עינייך הבוכות
דומע לילותיי איתך
אין אושר אין רצון לחיות, למות?
כשאת פסגות חיי איני רואה
ונחליי איני שומע
כנשר מקנן על צוק
ולאן דואה? אינו יודע
אימרו לי די בקשו לחדול
מקינת הנעורים
שעון החול עוד מחלחל
בין מיצרי הזמן הזעירים... |
|
|
פגשתי עכשיו
מישהי, שחודשים
שלמים הייתה באה
רק לדף האחורי,
ולא מתעמקת בכלל
בכל האתר הגדול
והמעיק הזה
שבנוי מסביבו.
לצערי, היא
התקלקלה והתחילה
לקרוא גם יצירות
באיזה שלב, נו,
ניחא.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.