|
מוקדש לשולי
הוי כינרת שלי,
לך אגלה סודי -
אני פתי עולמי
המחפש אצלך את שולמית.
בכל אבקשה; ברגב ובפרח
ובמימיך הנוצצים כקרח.
הרוח נושבת מעט
בואי לחיקי ונשחק מעט -
את תעצמי עינייך ותהיי אחרת
אני חרמ(ו)ן ואת כינרת.
את תלפתי אל שריריי החזקים
ותעלי במעלה תאוותי
אשר נמה בקרבי
עד שראיתיך מולי.
הניסק השמיימה?
האם נשמותינו תפרחנה?
הנשתכר מנחת?
בואי שולמית ונשוט ביחד.
27/06/05 ©
<בהשראת אביגדור המאירי> |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.