לעולם לא אשכח אותך, לעולם לא אשכח אותנו.
לעולם לא אשכח את השיחה שלנו, שבועיים לפני שהכל קרה, שבועיים
לפני שהכל התפוצץ לי בפרצוף.
כשעוד הייתי תמימה ונאיבית, כשחשבתי שהכל מושלם. ישבנו על סלע
בים בראש הנקרה, בלילה, עם רעש הגלים המתנפצים. זה היה כ"כ
רומנטי. רק אני ואתה. מתחבקים ומתנשקים.
אהבתי אותך כ"כ. אהבתי ואתה לא.
"ממי שלי" אמרתי לך "אני לא רוצה שזה ייגמר אף פעם, אני לא
יודעת מה אעשה בלעדיך. ובכלל אני שונאת פרידות, שונאת להרגיש
שכואב לי, לא רוצה להיפגע שוב".
לא יודעת מה חשבתי באותו רגע שאמרתי את זה ואיך לא ידעתי כמה
המילים האלה יהיו משמעותיות בעתיד הקרוב מאוד.
"מתוקה שלי, את יודעת שהדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך. את
חשובה לי יותר מדי" וחיבקת אותי חזק חזק.
"אני לא רוצה שיהיה לי עצוב יותר לעולם. וכשניפרד, אני לא רוצה
לבכות עליך ולא רוצה להיות עצובה. אני אהיה שמחה שניפרד" אמרתי
במין ציניות.
נעלבת. "אני רוצה שתהיי עצובה עליי כמו שלי יהיה עצוב בלעדייך.
ויהיה לי קשה, ועצוב מאוד. ולא משנה מה יהיה ולא משנה מה הסיבה
שניפרד, אם זה יקרה. את יקרה לי כ"כ. ודי, מה פתאום את מדברת
על זה בכלל?"
"אתה לא אוהב אותי".
שתקת.
"למה אתה מפחד להגיד שאתה אוהב אותי? למה אתה נמצא איתי כ"כ
הרבה זמן? מה אתה מרגיש אליי?"
"אני לא יכול להגדיר את הרגשות שלי. והמילה אהבה מסבכת את הכל.
כל מה שאני יודע שטוב לי עכשיו, כמו שלא היה לי מעולם, ושאני
לא רוצה לאבד אותך ושאת חשובה לי, יותר ממה שאת יכולה לדמיין.
את מקסימה, ואת יפה, וחכמה ואת הכי מדהימה בעולם כולו, ואני מת
עלייך".
שתקתי. אהבתי אותך כ"כ. כמו שלא אהבתי בחיי.
וידעתי שתעשה הכל בשבילי. הכל כדי שאני לא אכעס, הכל כדי שלא
אתעצבן. התייחסת אליי כמו נסיכה. וככה באמת הרגשתי.
הייתי נסיכה.
ושבועיים אחרי החלטת לקחת ממני את הכתר.
לא בכיתי לך. רק צחקתי. "אתה רואה, אני לא עצובה בכלל, בכלל לא
אכפת לי".
אתה בכית, ואני צחקתי.
אתה חושב שהתגברתי מהר, שומע עליי שאני יוצאת עם בנים אחרים
ובטח שמח בשבילי. ואני עצובה בשבילך. עצובה שויתרת על משהו כ"כ
טוב. ויתרת כי פחדת מהטוב הזה. והיה לנו כ"כ טוב ביחד, טוב מדי
כדי שזה יימשך.
ואני עצובה.
כי אין אף אחד שמצליח להשכיח אותך.
וכולם חמודים, ומקסימים ורוצים נורא.
אבל הם לא אתה.
אתה היחיד שאי פעם גרם לי להרגיש כמו שהרגשתי - נסיכה.
ובחיים לא אשכח את זה. לא אשכח את מה שהרגשתי. את מה שהרגשת
אתה.
את מה שהיה ואת מה שלא יהיה יותר לעולם.