הוא שומר עלייך, אותו מרחק אימתני,
יציר כפייך, יצור דמיוני,
בנגיעה רכה הוא מאבד את כל כוחו,
אז למה את אובדת עצות נוכחו?
קילומטרים של יאוש, ביני לבינך,
אז החלטתי הפעם לברוח מעט ממך.

מגדיל עוד יותר מרחק שיצרת,
חוסך לך רגשות שמעולם לא הכרת,
שאיפות וחלומות, הכל אט נמחק,
מי זקוק להם בכלל, כשיש את המרחק?
אחזור בתקופה הבאה, את לא צריכה אותי,
וכשאחזור מבטיח להיות עוד אדם שגרתי.


לא עוד מחזר, ומחמיא על יופייך,
ובלי הכינויים - פשוט אקרא לך בשמך,
את הדיבורים על קשר, או על מחוות עתידיות,
תני למרחק כמזון, בכדי  שיגדל בכמה מידות.
אני טיפוס מציאותי, לא יכול להילחם אצלך בדמיון
אך מבטיח לך ילדה, הפעם - זה השיר האחרון.