אני עצובה כך בבוקר כזב
שכל המילים נאמרו בו לשווא
אם לא מרגש עצום וטהור
לא פער את פיו אותו הבור
המטיח לכל איש האמת בפניו
מכה בסנוורים כל אוהב משולהב

אותו הלב שבבוקר זה כאב
יתמלא לעת צהריים בעקשנות ורהב
לעת ערב עם שקיעת החמה
תרחף לה מעל אותה הדממה

זאת לא השנאה שפצעה לבבות
אלו לא המילים שחרטו זיכרונות
זאת אותה מחשבה קטנה ועיוורת
בדרכה כל חלקה טובה מערערת
הן אותו טוב לב ואותו הגיון
לא ימחו עם חדות הלשון

אם זה בזו בחרנו לפגוע
הרי שלא היה זה הרוע
גם אם נפרדות עתה דרכנו
עוד אותה מחשבה מחסירה פעימה מליבנו
לימים תהפוך לאושר גדול
תקל מעלינו את כובד העול

כי אותך יקירי לעולם לא אשכח
גם אם לעיתים נדמה לך כך
גורלנו מחובר בתפירה מפוארת
זאת שגם קרעים מחברת
עם אותו החיבור תצמח ללא לאות
אמיצה מאין שיעור אותה הידידות