היית כמעט בת 13
לי בדיוק מלאו 12,
נהיינו החברות הכי טובות
היינו כמו אחיות קרובות.
מאז עברו חמש שנים,
כאבך עדיין לא שקע,
כאילו לא היה טוב, כאילו רק רע.
רציתי רק לך לעזור,
אך ללא מוצא,
אולי רק אותך הכנסתי לצרה.

עכשיו את כמעט אבודה,
באיזשהו עולם שאליו נשאבת,
עכשיו את אבודה,
עם איזושהי אמונה שיהיה טוב מחר.
עכשיו את כמעט ואבודה,
במערבולת איומה,
אולי קיים אדם נפלא
שיעזור לך לצאת משםםם... לצאת משםםם
לצאת משם....

השעה כבר אחת ועשרים בלילה,
אני מתייסרת מהמחשבה שאת הולכת,
בשביל הלא נכון,
בדרך שסומנה בשלט מזוייף,
לעבר איזשהו מקום בו קיים תהום.

עברו עוד חמש דקות,
השעון מתקתק,
את קוראת תפילה שנשאת אל האל,
האם ישחררך מן העול?
האם יוציאך מגיהנום,
האם תוכלי כך להמשיך לחיות?
האם? האם כך תפסיקי לבכות לבד בלילות.

עכשיו את כמעט אבודה....