אגסים הטלתי מעיניי;
נדמה כי תשעה ירחים, הרו אישוניי
וכרעו ללדת ביגון.
ותוך שאני כורכת חבלים על לחיי
ונאנקת בצער,
ידיך חושפות במיומנות את הטבור המאופק.
לו יכולתי לצלול לשם
בין פיתולי העור
ועד לסף,
בטוחה אני כי היו אלה
תפוחים וענבים שנפגשים עם שפתותינו
ולא אגסים מגושמים,
מרירים כעלבון.
לילה רווי עצב - 27 יוני 2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.