לא אשר ברגיעה, אשר אל מול הים
אחז בו וליווה רוחו, בדרכו לשם
לא אשר בלהט אש, שורפת, בהירה
שאף בו רצונו, רק לשוב בחזרה
בתוככי שתיקה, שקיעה למצולות כזב
רצה הוא רק , נצר, רגע שאהב
בסער יום המתחלף, רוח עז לוהט
אור וחושך בכפיפה, בלבו המתלבט
לא אשר ביצירה, אשר מתוך כאב
אחזה ידו, ליטפה, בלב אוהב
לא אשר בשכחה, אשר אימה סגרה
זכר רק מגעה הקר של אדמה
בנבכי גורל לועג, בוחן, סוחף ומתהולל
ידע, שעל כל רע לבו מוחל
גם בנפול הרוח, יום אפור בערפל אופף
הלך בדד, בדגל המחר נופף
לא אשר באהבה, עמוק בתוך הלב
חשב הוא, רק לשתוק את הכאב
לא אשר בכעס, בתסכול ובקנאה
אחז הוא במזבח הסליחה
מתוך המון סוער ורב, הפנה את מבטו
הדרך שבחר, אתו בבדידותו
מתוך יגון, כאב וסבל, שידעה דרכו
ידע הוא שבחר לתת, נשמתו, אהבתו. |
