משחקים של מוות וחיים.
כמו אור וצל.
מישהו חומק מהדלת הזו, ומישהו אחר נכנס מדלת אחרת.
בחורה בת 18 גוססת ממחלה חשוכת מרפא, מאבדת תקווה והיאוש
משתלט... ומתה בביתה עם המשפחה סביבה.
אדם מבוגר, זקן, הדור פנים, עם עבר מפואר ובנות אלפיים, נפטר
ממחלה קשה שרודפת אותו כבר עשר שנים...
אישה צעירה, בת 30 ומשהו, נפצעת קשה, ויותר מאוחר מתה מפצעיה,
בגלל נהג משאית שמיהר לחצות את הצומת...
ילד בן 16 נורה ברגליו בקור רוח, גוסס בצד הכביש, גונח לטלפון
הפתוח "הצילו... הצילו..." בגלל מרצחים חסרי לב ונפש...
ילד בן עשר נורה בידי מרצחים ונמצא בתרדמת שלושה שבועות, באותם
ימים שהוא מתעורר נהרגת סבתו האהובה בתאונת דרכים מזוויעה...
עד מתי?
ע ד   מ ת י   ?
ההווה חומק לנו מבין האצבעות...
החיים זה מה שקורה עכשיו. לא מה שיקרה, או מה שקרה. מה
שעכשיו.
ואם לא נתפוס הזדמנויות בשתי ידיים, הן יחמקו בשלווה.
לנצל את העכשיו, לאהוב את מה שקורה, ולעשות מה שאוהבים.
ולמצוא כוח, הרבה כוח כדי להחזיק מעמד...
כי אנחנו לא לבד, יש לנו אחד את השני...
ויש לנו את כל מי שמסביב, ויש לנו את האל הגדול והנורא.
שצריך להודות לו, כי לעולם חסדו. נסתרות דרכיו.
ה' נתן, ה' לקח, יהי שמו מבורך.
ואנחנו לא שופטים, ואנחנו אולי לא יודעים...
הוא יודע שהוא רוצה את החזקים.
אז לומר שלום למספר אנשים.
להיפרד בכאב, כעס וגעגוע מהאנשים החשובים.

שלום!