בלונדינית
עת הרחוב האפור
מקיז חלונותיו לראווה
והנה פתאום כי אור,
נע הוא בלי משים
זוהרה הוא צהבהב
זיו עיניים תהומות ממלאה היא הלם רב
נתכסה גופו בעלים
בין מבט לשתיקה
מחוג הזמן כבר אבד,
כשהתשוקה מעלה אותה
העלים נושרים לעד
מחוויר אורה עליו
קשה הליכתו איתו
יופיה כפריחה אחר סתיו
ליחתו מים מתוקים
וגמלה ההחלטה בליבו
הושיט רגליו אליה וכמעשה יום ביומו-
שוב נתכסה גופו עלים
בין מבט לשתיקה
מחוג הזמן כבר אבד,
כשהתשוקה מעלה אותה
העלים נושרים לעד
הליכתו היא נחושה
והפעם יהיה זה מוחלט
קצוות של זהב לאישה
חוטי סנוורים בוהקים
המה מושכים אברים
לעברה צועד ללא רסן ובבואו לדבר אל ליבה
נשרו מעליו העלים
בין מבט ושתיקה
מחוג הזמן כבר אבד,
כשהתשוקה מעלה אותה
העלים נושרים לעד |
