הגר בוחבוט / אליך |
חשיכת דמדומים אפרורית.
אוי, כמה אני צריכה אותך עכשיו,
כמה אני רוצה אותך עכשיו...
צריכה שתבוא ללטף,
לחבק את גופי הכואב.
לנשק את שפתיי הפצועות,
פצועות מגעגועים, מהכמיהה לנשיקתך.
צריכה להרגיש אותך קרוב,
אוחזת בידך, תחושה כה בטוחה.
אני יכולה להביט בך לנצח,
לאהוב אותך לעד.
הלילה מגיע, שמיים שחורים.
השמש שקעה לה מזמן.
נדמה שכשאנחנו יחד- כל העולם מאושר
נרדמתי בזרועותיך- לא רוצה להתעורר לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|