ואז ראיתי אותו.

כלומר, אי אפשר היה שלא לראות אותו. אני סקפטית אם מישהו,
מישהי החמיצה אותו. כי קודם כל - הגובה. היו שם, אולי, 200
סנטימטרים בתוך ג'ינסים מהודקים. אני לא יודעת... תמיד היתה לי
חולשה לגבוהים, ממוצעת קומה שכמותי, ומאז שאני בהולנד, ארצם של
האנשים הגבוהים ביותר בעולם, צוארי עבר מתיחה טבעית בשל מאמציי
ההתבוננות בעיני הגבוהים הגבוהים הללו... וכשהתחלתי לטפס במבטי
במעלה הרגליים הארוכות ההן ראיתי שמה, למעלה, מתחת לשיער שחור
לח מן הגשם, בייבי פייס עם עיניים כחולות, לא סתם כחול...
כחול... צלול, נקי כזה, כאילו עשו להן פוליש רגע לפני.
וצוחקות. העיניים. כמו אור קטן שמהבהב בפנים ומתרחב עם כל חיוך
רך צחור שיניים... האיש בעל העיניים הכחולות פרם את כפתורי
מעיל הרוח המנופח וחשף חולצה שחורה ספורטיבית עם רקמת התנין
ההוא מתוחה על כתפיים רחבות. אחר שב ורכן לעבר פעוטה יפהפיה
ונשא אותה אל על בקלילות והיא צחקה בקול מתוק ומתענג...שתי
קוקיות בלונדיניות ומוצץ מתנדנד על שרוך התכרבלו מתחת ללסת
המעוצבת של הבחור שלא יכולתי להתיק את עיני ממנו ואחר התחככו
בציוצי תפנוקים בלחייו. הוא ליחשש באוזני ילדתו מילים מצחיקות
ורקד איתה בצעדים קטנים בין המדפים, בשקט בשקט, שלא להפריע
לקונים כאילו שאפשר היה בכלל להתעלם ממנו וכאילו שהייתי מתנגדת
למן הפרעה שכזאת... הוא נעלם ושב והגיח מבין מדפי הסוודרים
והגרביים ואני נבוכתי כשמצאתי את עצמי עוקבת אחריו ומסובבת את
ראשי ימינה ושמאלה ופותחת פער בתור שעמדתי עד שהקונים אחרי
התחילו להתנועע בחוסר סבלנות. מה זאת הדקירה הזאת המציקה לי
בסרעפת? מערבולת של התפעמות ורכושנות. לראות את היופי ומיד
לחמוד אותו. לרצות שהוא יהיה שלך. אז זו קנאה? קנאה במה? במי?
נו, מה נהיה איתך? בגיל עשרים בחורים יפים לא בלבלו אותך
ועכשיו פתאם כן?...תמיד היו לך ציפיות אינטלקטואליות וערכיות
ורוחניות ועכשיו, פתאם באמצע החיים, פתאם זר מוחלט, גורם לך
לדום לב קטן? ואז, בלי הודעה מוקדמת, פתאם, הוא התייצב. לידי.
יכולתי ממש לקרוא את האותיות הקטנות שעל אבזם חגורתו המוכספת.
נעצתי בו עיניים והרגשתי איך הן גדלות ומתרחבות ומנסות להקיף
את כל הפלא הזה, כל פרט מן האצילות הנדירה הזאת.ושוב, במפתיע,
הוא שלח אצבע וליטף את לחייה של הבחורה שעמדה לפני והיא היטתה
את ראשה אליו ונאנחה כאילו העמידה הזאת בתור מכבידה עליה כל כך
והיה ברור שהיא שלוות נפש לנוכח העובדה שהיא מכירה את הבחור
הכי מדהים שמרחף כרגע בחנות... הכפפות והצעיפים כמעט נשמטו
מידיי. חבקתי אותם אל חזי וסקרתי אותה כשנעמדה בקופה. צעירה.
נאה. פנים טובות, נקיות מאיפור ושיער אסוף בזנב סוס מקופל
ברשלנות. לבושה ג'ינס וסריג כחול ודק וצוארה וזרועותיה נטולות
תכשיטים. ככה זה כשהתכשיט הכי יפה שלך עומד לידך... היא פרשה
על הדלפק שני זוגות גרבי גברים ושלושה זוגות גרבי ילדות עם
הדפס מיני מאוס בגווני ורוד וסגול ואחר כך הוא נטל ממנה את
שקית הנייר המרשרשת וכרך את זרועו סביב כתפה בדרך החוצה. עיניי
עוד ליוו אותם כשהקופאית פנתה אלי, פעמיים, ובתנועות אוטומטיות
הגשתי לה את הבגדים ואת כרטיס האשראי. תחושה מוזרה של התרוממות
רוח אפפה אותי ביציאה מן החנות וכשפגשתי את האיש ,שהמתין לי עם
הילדים הוא היה מופתע לקבל ממני נשיקה, ככה סתם, ללא סיבה.