"תשמעי משהו", אני אומרת לאנה, כשאנחנו יושבות יחד בשמחת חתונה
ולוגמות בהנאה מהיין האדום, "לפני כמה שנים, יצאנו ממסעדה
נחמדה בפיאצה נאבונה, ישר לתוך הכיכר ההומה תיירים ואיטלקים
תאבי חיים שיצאו לטייל בסמטאות באותו ערב קייצי, חם ובהיר.
נעצרנו ממש ליד הפונטנה המרכזית. אישה אחת ישבה שם על כסא נמוך
ושולחנון מתקפל והציעה את שירותיה בקריאת כף יד. היינו נינוחים
ועליזים והחלטנו להתבדר מעט. הושטתי לה את כף ידי והיא התחילה
לחזות את עתידי, קודם בנוגע למספר הילדים (טעתה בגדול) אחר כך
אמרה שהיא צופה קריירה מזהירה שלי שתפרוץ בגיל 40 (טוב, נותרו
כמה שנים) ואז היא קימטה את מצחה ואמרה: "ש לך קשר זוגי טוב
שיימשך הרבה זמן ואחריו יתחיל קשר חדש ומצוין שיימשך כעשר
שנים..."..אני הצטחקתי, שילמתי לה את העשרים מילה, נדמה לי שזה
מה שזה עלה והמשכתי ללכת משם, חובקת את האיש שלי בזחיחות דעת.
"אתה רואה", אמרתי לו ,"יש חיים אחריך, אז דירבלק..."


אני עוצרת ללגום מהגביע ארוך הרגל ואנה מחייכת לעצמה. "האמת",
אני ממשיכה "שממש לא ייחסתי לזה חשיבות, את יודעת, קריאה בכף
היד, נו, באמת...אפשר אולי לקרוא קווי אופי, אבל לחזות את
העתיד? לא להיסחף בבקשה. אבל האיש שלי, שיהיה בריא, לא הפסיק
להציק לי ימים אחר כך בעניין הזה, גם אחרי שאני שכחתי מזה".
אנה מלכסנת אליו מבט ירוק עיניים וחוזרת אלי. "בקיצור, נזכרתי
בזה פתאום כי לפני כמה ימים קראתי באיזשהו מקום שקרל  יונג
בעצמו אמר שכל אדם, את שומעת? כל אדם, צריך, מה צריך? חייב,
שיהיו לו שני בני זוג בחייו!!! אה? מה את אומרת על זה?"...


אנה מתרווחת על הכסא ובוהה בחלל במתיקות: "מה אני אומרת על זה?
נשמע לא רע," היא אומרת בקול מתפנק פורצת בצחוק מתגלגל...
"תראי", אני רוכנת אליה, "הוא אומר שהנישואים הראשונים שלנו הם
בעצם מן התחברות בוסרית כזאת כי אנחנו בעצם מחפשים מישהו
שישלים אותנו, מישהו שימלא חלל שיש בנו או מישהו שיעשה לנו
חוויה מתקנת למשהו שאנחנו סוחבים מילדותינו. זאת אומרת שאנחנו
לא בהכרח בוחרים מי ש"מתאים" לנו באופן רציונלי אלא מי שממלא
אותנו רגשית ושבעצם מסייע לנו בהמשך הצמיחה וההתפתחות
וההתגבשות שלנו. רק אחרי שניים שלושה עשורים, על פי יונג,
אנחנו מבוגרים עם ישות עצמאית והוא ממליץ לנו לבחור מחדש, שותף
וחבר שקרוב לוודאי יהיה טיפוס אחר מבן הזוג הראשון שלנו. לא
מדהים, תגידי?"...


אנה מניחה את הגביע ברכות על השולחן ואומרת: "תראי...הייתי
מסכימה עם היונג הזה שלך רק אם הייתי אדם לא אחראי שמתעלם
לגמרי מהאנשים היקרים לו. הרי אנחנו לא לבד. יש לנו ילדים
שיקבלו מאד קשה את רעיון ההתחדשות הזה... אז לא צריך ללכת כל
כך רחוק..." היא מחייכת כאילו ממתיקה סוד "את יודעת, לא צריך
להיות כל כך קיצוניים... אפשר לעשות windows shopping, לשטוף
את העיניים, אבל בלי לגעת בסחורה..." "אנה?!" אני קצת מופתעת.
"תגידי, גדעון מכיר את הדעות האלה שלך?..." "ששש..ששש..." היא
מצחקקת ומנערת את שיער הברונזה שלה. "בואי נגיד תמר, שכדאי
לעצור כאן, כי עוד כוס יין אחת ואת שומעת את כל התיאוריות שלי
אבל אז אני אצטרך להרוג אותך".