עסוקה בלחיות בלעדיך
(אבל כמה אפשר להעסיק את הכאב שלא ישרוף)
מדמיינת את עצמי שוכבת באיזה בית חולים נידח
(וברור לכולנו שאני עוד אשכב שם)
אתה תחזיק לי את היד
(חסר לך שתבכה)
ואני אגיד שזו לא אשמתך שאתה לא אוהב אותי
(אקלל אותך בלב)
אל תיקח הכל על עצמך
(ארור תהיה אם לא)
ושהכל, הכל, הכל
יהיה בסדר
(למרות ששנינו יודעים את האמת)
תתנצל ותצטער עד המוות
אבל אחרי הכל
תסתכל לי עמוק בעיניים
ידי בידך
ואז בטח כבר ייגמרו כל הסוגריים
המרכאות והנקודות
אז בטח כבר אמצא תשובה
לכל השאלות
בטח תאהב אותי ונחיה באושר ועושר
עד עצם היום ההוא
בטח.