New Stage - Go To Main Page

הדס דביר
/
מצולקת

פעם ראיתי אותה.
היא עברה לידי ברחוב.
המבט שלה היה תקוע במדרכה ושתי ידיה בתוך הכיסים.
היא לבשה בגדים גדולים כדי להסתיר את הרזון שלה.
הבטתי רק לרגע לתוך עיניה בלי שהיא תשים לב, וראית צלקות.
כל כך הרבה צלקות.
עיניה היו גדולות. חומות גדולות. ומלאות בצלקות.
ניסיתי לחפש על פניה רמז לתמימות. תמימות מן הילדות. זיכרון.
הרי היא הייתה רק בת 17.
מלאה בצלקות.
המבט שלה נראה זקן כל כך.
הזכיר לי את המבט של סבא שלי. סבא שלי שהיה יושב בפינת הסלון
ובוהה בשמים. תמיד רציתי לדעת מה עובר לו בראש. הוא היה כל כך
מנותק. כנראה זיכרונות. כן, ככה תמיד חשבתי. שזיכרונות העסיקו
אותו. פניו נראו חתומות. השלימו עם העובדה שבעוד מספר חודשים
ימות מהמחלה שלו.
כך נראו פניה.
היא הלכה. ואני עצרתי לרגע והבטתי בה.
היה נראה שהיא הולכת ללא מטרה.
ואנשים חלפו על פניה. לא שמו לב שהיא בכלל שם.
לא הבנתי איך אפשר שלא להרגיש את הקרירות כשעוברים לידה.
הצמרמורת שעברה בי כשידה חצי נגעה בשלי...
היא עצרה לרגע. הביטה בשמים. כאילו מחפשת סימן. או מחכה לברק
שיפגע בה.
המבט שלך היה מלא ייאוש.
היא הסתכלה סביבה. וראתה שאיש לא שם לב לקיומה.
ואז הביטה בי. בעניים הגדולות שלה.
רציתי לחבק אותה. אבל פחדתי. פחדתי שתפחד ממני.
וכך עמדנו שתינו. מביטות זו בזו. איש לא שם לב לקיומנו. רק
אני, היא והגשם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/8/05 6:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס דביר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה