היא עולה על רכבת, נוסעת הביתה לפגוש את ההורים.
חם לה נורא והמזגן עובד רק בקרונות הראשונים
אז היא לוקחת את התיק הכבד מהכביסה והמדים
ועוברת לאן שקצת צפוף אבל לפחות נעים.
היא שומעת בדיסקמן שירי אהבה ונזכרת בחבר.
"הוא בטח ישן", היא חושבת: "עדיף שעכשיו אני לא אתקשר".
היא ממש מחכה להגיע הביתה, לאכול וללכת לישון
ובלילה לצאת ולרקוד עד הבוקר עם החבר'ה מהתיכון.

היא עולה על רכבת, נוסעת הביתה עם הבעל והילדה.
היה לה יום ממש קשה וחם בעבודה.
"מזל שהתיישבנו בקרונות הראשונים.
צפוף כאן", היא אומרת: "אבל לפחות נעים".
היא עלתה לכאן מרוסיה, לבדה, בלי ההורים
והיום היא מתרגשת כי מחר הם מגיעים.
זו פעם ראשונה שהם יראו את הנכדה
ובטח ישמחו על שבתם לא בודדה.

הוא עולה על הרכבת ונכנס אל הקטר.
היום הוא כנראה יעבוד עד מאוחר.
גם הוא עלה מרוסיה וגם הוא עלה לבד
אך בניגוד לבחורה, לו אין כאן אף אחד
אז בימים הוא רק נוהג ובלילות הוא רק ישן
וזה בסדר מצדו, אין לו על מה להתלונן.
הוא דווקא די אוהב לנסוע ולראות את השדות,
את הכפרים הכי קטנים והערים הכי גדולות.

אז שלושתם בתוך רכבת
ושלושתם לא מכירים
שלושתם חיים בעולמות לגמרי אחרים.

ושלושתם לא מצפים לתאונה האיומה

עכשיו שלושתם קבורים עמוק בתוך האדמה
...