סא"ל שלמה גבע, שהיה מוכר יותר לכולם בכינויו "גבעול", נשען
לאחור בייאוש.
הגלאים הלכו וכבו, ובזה אחר זה, הלך ונשאר גבעול ללא אינדיקציה
כלשהי על המצב בו היה, או הסביבה.

כתשעים שנה עברו להן מאז הצטרפה ישראל, המעצמה השנייה בגודלה
בעולם (שפיגרה רק במעט אחרי הונדוראס), למעגל המדינות ששילחו
כלי רכב מאויישים לחלל, ועדיין היו בעיות רבות.

החלליות הראשונות היו הצלחה, וכל הקופים חזרו בשלום לבסיסם,
חוץ ממקרה בודד אחד, בו השימפנזה "דיווה" ניווטה את החללית,
בניגוד להוראות, לעבר הירח. יש אשר האמינו שזה היה בגלל שהיה
זה מעט אחרי ראש החודש, והירח נראה כמו בננה גדולה.
בכל מקרה, הפרויקט היה הצלחה. כמעט.

כאשר המדען הישראלי, פרופסור יצחק מורנו-איזנשטיין, הגה רעיון
חדש למקור אנרגיה חלופי, המתבסס על זיעתם של הטייסים, הוא זכה
בפרס נובל לפיזיקה.
במשך שנים הניסויים הראו תוצאות חיוביות, ותכנית החלל הישראלית
השקיעה את כל המשאבים בחלליות הזיעה האלה, אשר כונו בשם החיבה
"סאונה מעופפת".
אך האמת המרה היתה, שהניסויים האלה נכשלו, והתוצאות הוסתרו
מטעמי תקציב ואגו.
וכך, עם ניסויים כושלים, ותוצאות אשר טואטאו מתחת לשטיח,
הסתובבו להן בחלל, שלא בהצלחה יתרה, חלליות מקולקלות רבות,
ובתוך אחת מהן ישב גבעול, ונאנח.

הייאוש הלך וחלחל לנפשו המיוסרת, והוא נזכר.
לפני חצי שנה המריא למשימה שגרתית. לפני כחמישה חודשים היתה
התקשורת האחרונה עם נפש חיה כלשהי. קטעי מילים, משפטים שבורים,
אבל המסר היה ברור - מאגרי תחמושת גרעינית ב-24 מוקדים על כדור
הארץ, התפוצצו בבת אחת. לא היה סיכוי לניצולים, והיחידים "ברי
המזל" אשר שרדו, היו הוא ושכמותו - טייסים בטיסות ניסוי בחלל,
בסאונות מעופפות, מיוזעים, מסריחים, ובודדים.
ועד מהרה החלו התקלות לצוץ, ופרט למערכות ההיגוי, שאפשרו להם
לתמרן בין אסטרואידים חולפים, המערכות קרסו בזו אחר זו.
כך מצא גבעול את עצמו, מתחמק מסלעי-חלל, ללא משפחה, ללא בית
לחזור אליו, ללא חשק או כוח לתמרן למקום מבטחים, ואבוד.

להערכתו, הספיק לטוס כארבע יממות במהירות האור, ועבר דרך שלושה
חורים שחורים (דבר שהתגלה כמעבר מהיר ומחלחל של מרחקים
ארוכים), עד שהגיע לכאן.
במרכזה של ערפילית קטנה ראה כוכב לכת קטן.
שלושת ירחיו הקיפוהו באיטיות, ושתי השמשות שלו שיחקו בו
בצילן.
הוא ניווט את החללית לכיוון פני הכוכב, והתפלל לנחיתה רכה. היא
היתה רכה מהצפוי.
הוא נחת באדמה בוצית, וצלל לתוך בועת אויר תת-קרקעית.
החיישן הידני שלו הראה, שלמרות הדחיסות, האויר ניתן לנשימה,
והוא יצא החוצה.

הוא טייל לו בחלל המנהרות כשלושה שבועות, עד שיום אחד, לפתע
הרגיש חום.
החום התגבר ככל שהתקדם, והוא גילה להפתעתו, מעיין תת-קרקעי,
מבעבע ומהביל.
הוא הסיר את כל בגדיו, ותכנן לקפוץ לתוך המים ולהתרחץ, כשלפתע
הרגיש מתכת קרה ננעצת בגבו.
"תסתובב" אמר לו קול זר ומוזר.

הוא הסתובב וראה לפניו יצור דמוי אנוש, שאפו גדול מדי, ועיניו
קרובות מדי, אך אחרת נראה רגיל לגמרי. שערו היה ארוך, כמו גם
זקנו.

"מהיכן אתה ?" שאל היצור כשנשקו מכוון אל חזהו של גבעול.
"כדור הארץ" ענה לו גבעול באנחה.

היצור הוריד את הנשק.
"כדור הארץ?" שאל, "מכיר את יוסי???"