כל אחד חייב לפחד. פחד מניע אותנו, הוא מהווה לנו מעין מנגנון
בטיחות, רשת ביטחון... ריתמה? הפחד הגדול ביותר, של כל בן אדם
שפוי - הוא לאבד שליטה על עצמו.
זה אותו הפחד, הפחד לאבד שליטה, שמונע ממני לקחת סמים, מונע
ממני לעשן, מונע ממני להשתכר... הפחד לאבד שליטה.
אבל בין לבין, כשקצת גדלים... פתאום הפחד הזה קצת נרגע...
ומפנה מקום לסקרנות. סקרנות היא האויב של הפחד לאבד שליטה, אבל
עם זאת היא משלימה אותו. וכמו זוג מושלם למחול פיות הם
מסתובבים ועפים ורוקדים בתוכי... הפחד לאבד שליטה תמיד רוצה
להוביל, הוא רץ אחרי הסקרנות במעגלים, לפעמים כמעט מאבד אותה
אבל אז תופס אותה בשתי ידיו ברגע האחרון ולא נותן לה לברוח.
הסקרנות לא אוהבת את הפחד לאבד שליטה, אבל היא נותנת לו לשלוט
בה, קצת. היא כמהה לידיים שלו, שיעטפו אותה - אך היא מודעת לכך
שהוא מגביל אותה. הוא נותן לה תחושת ביטחון, אך במידה מסוימת
מונע ממנה את החופש.
אחד הדברים מהם אני חוששת, לפחות בזמן האחרון, הוא מבואו של
השוויץ, או הצורך להוכיח את עצמי. הצורך להוכיח את עצמי תמיד
היה חבר טוב של הסקרנות.. כשהסקרנות תפגוש אותו, את הצורך
להוכיח את עצמי - הפחד לאבד שליטה יזרק החוצה. וכבר לא יהיה את
האיזון המושלם והעדין הזה - שבין הפחד לאבד שליטה לסקרנות.
פתאום יהיו רק צורך וכמיהה (שמה השני של הסקרנות) - צורך
להוכיח את עצמי, רוקד עם סקרנות מחופשת לכמיהה...