היא נכנסה לבית כנסת לבושה בג'ינס קצר גזור, גופיית בטן, עגיל
בגבה, היה לה שיער גולש חום כהה, עיניים חומות עמוקות, כל כך
הרבה עוצמה במבט אחד. היא הייתה יחפה, היא הרגישה את קור הרצפה
בכפות הרגליים. היא הסתכלה על הנשים שישבו בנפרד מהגברים זה
היה לה מוזר, איך הם יכולים לשבת ככה בצורה כל כך לא אנושית,
בפילוג. היא מתחילה לצחקק, חיוך נמרח לה על הפנים, היא מסתכלת
עליהם והם מזכירים לה את תקופת היסודי, שהבנים והבנות היו
יושבים בנפרד, נבוכים, לא מבינים. שהבנות נותנות נשיקות לבנים
דווקא. היא וב רצתה לעשות דווקא, שוב להרגיש עליוניות, היא
התקדמה, כל צעד היה באותו מרווח, כאילו סימנו לה על הרצפה את
המקומות שהיא צריכה לדרוך עליהם, לאט לאט בצעדים עוקבים התקרבה
לאזור הגברים, כמה מהם הסיטו את מבטם והשאר פשוט נעצו עיניים,
היא הסתכלה עליהם בחזרה בלי בושה, נעצה בם חזרה מבטים עמוקים
והתיישבה על אחד הספסלים. הרגישה את המבטים חודרים לה לתוך
הנשמה, כאילו קורעים אותה מבפנים, אבל לא נתנה לזה להשפיע
עליה, היא היתה שונה מהם, מיוחדת, הרגישה טוב אם זה, היא לקחה
ספר תורה והתחילה לקרוא.
נערהבת 15 וקצת, "חוטאת", לא שומרת שבת, מבריזה משיעורי תנ"ך
לבושה בחושפנות נכנסת לבית כנסת בגלל שום סיבה חוץ מסקרנות
יתר. נגמרה התפילה, כולם התחילו לצאת והיא חיכתה בסבלנותת
שכולם ייצאו ויצאה אחריהם, קצת מאוכזבת מחוסר היחס, ובגלל
שלכולם היה כל כך הרב שאלות שהם רצו לשאול אותה אבל אף אחד מהם
לא ניגש. שיצאה שמעה מנגינה מתוקה של צחוק של הילדים המשחקים
בחוץ מחכים להורים שלהם אחרי תפילת שבת. התחילה ללכת הביתה
הלכה הליכה זקופה וגאה כמו תמיד למרות שבפנים היתה מאוכזבת
שהביקור הזה לא שינה לה כלום, לא הוסיף ולא חידש. שהלכה ראתה
אחד, נער, יפה,עיניים חומות, גבוה, עגיל בגבה, רזה, בידיוק כמו
שהיא אוהבת, היא חזרה לעצמה, התחילה לדמין שיחה, צחוקים, לילה
ביחד, אבל חלפה על פניו בלי להוציא מילה רק מבט עמוק לעיניים
שישים לב עליה, והוא שם לב וגם הוא רצה את אותו הדבר, שיחה
צחוקים אולי אפילו לילה ביחד, אבל שניהם ביישנים מופרדים כל
אחד באזור שלו, כאילו משהו מפריד בינהם הייא המשיכה לכיוון
הבית מלאה מחשבות ודימיונות, טוב, היא אמרה לעצמה, מחר אני
אדבר עם מישהו היום הלכתי לבית כנסת.