דה זיגולד / שמש |
זורק את עולמי לתהום הנשייה, דורך כוכבי.
בחסדך, נשמתי, הרמתני מעפר - איששת את רוחי
משית בלאט - מתוך המים העכורים, את טוהר מהותי.
בקרבת פנינו, בבת צחוק, בצנעה הרמתי ראשי,
חש את רטט ידיך בידי, את כובד נישמותיך באפי
עייני המושלגות נפקחו בהודרם,
ובברק עורי בהיתי בך ברגעי האחרונים,
לפני שהפכת לרסיסי אבק במוחי.
מוות ראשון
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|