יום שישי בערב, אתה יושב במזדה החדשה שלך מאחורי ההגה, במושב
שלידך יושבת אשתך ואוכלת אחד מהיוגורטים אפס אחוז שומן שלה.
"זה לא כל כך נורא אם נאחר קצת", היא אומרת, אלוהים יודע באיזה
הקשר. "מה?" אתה לא מבין, "סתם אתה נוסע כל כך מהר, כאילו
אנחנו נורא ממהרים, לא נורא אם נאחר קצת, אני לא מבינה למה אתה
כל כך ממהר."
האמת שאתה בכלל לא ממהר לשום מקום, לא בוער לך כלום בחתונה
הזאת שאתם נוסעים אליה. האח של החברה של אחותה, גיא, פגשת אותו
פעם, לפחות זה מה שאישתך אומרת, לך כמובן אין שמץ של מושג על
מי היא מדברת, אבל לא משנה, היא אומרת שנוסעים אז נוסעים,
בעניינים האלו למדת לא להתווכח. עכשיו העיניים שלך במד
המהירות- "65", המהירות המותרת היא בכלל שמונים.
"תסתכל על הכביש", היא צועקת פתאום "כמעט התנגשת בו!"
אתה מרים את העניים חזרה לכביש, הכביש שומם, רק חיפושית שחורה
משנות התרפפ"ו חורקת במרחק של 50 מטר לפניך.
"אין כאן אף אחד" אתה ממלמל, טעות.
"תראה איך אתה נוסע, מה עובר עליך?! אתה רוצה שאני אנהג?",
"לא, לא" אתה עונה וחושב כמה היית מעדיף לשבת עכשיו בבית,
ולראות את גביע האלופות עם יוסי או בני או אפילו הגיא הזה. אבל
אומרים לך לנסוע, אז את נוסע.
"פה בפנייה הבאה תפנה שמאלה", היא אומרת, טוב אתה פונה,
ולפנייה מצטרפת צרחה מטורפת מאשתך.  
"מה זאת המהירות הזאת?! מה אתה לא יכול להתחשב בי? למה לא
האטת?! אתה בטוח שאתה לא רוצה שאני אנהג?" שוב היא עם האני
אנהג שלה, פנית מושלם, אתה עדיין נוסע ב-65 , בפנייה האטת ובטח
שאתה לא רוצה שהיא תנהג.
"לא!" אתה אומר. כמעט בצעקה, אתה רוצה לומר עוד איזה משהו אבל
היא מקדימה אותך בצעקת "זהירות, פרה!"
פרה?! עכשיו אתה באמת מבולבל, על איזו פרה היא מדברת? הכביש
עדיין ריק, פרט לחיפושית שמתרחקת לה בקולות מדאיגים.
"זהו, אני נוהגת", היא אומרת, אתה שומע את הרגל שלה רוקעת חזק
ומרגיש איך הרגל שלך נזרקת לאחור מהגז משום מה, והמכונית עוצרת
בחריקה. מבולבל לחלוטין וללא שום רצון להתווכח איתה אתה יוצא
מהאוטו ומחליף איתה מקום. היא מתחילה לנהוג ואתה, אתה בשוק.
היא רק לוחצת על הדוושה והאוטו מזנק למהירות כזאת, שגורמת לך
לתקוע מבט, במכשיר הקטן שתלוי ליד השמשה, ואמור למנוע תאונות.
אשתך מתחילה לנהוג כמו שאימא שלך הייתה נוהגת, כשהיא עוד יכלה.
חותכת, לא מאיטה בפניות וכל שניה כמעט פוגעת במכונית אחרת. אתה
מחליט לא להעיר לה. אתה שוקע במושב שלך ומחזיק בכוח את הידית
של הדלת, המבט שלך נעוץ כל כך חזק במד המהירות, שמורה על 130
ויותר, שאתה מצפה שכל שנייה הוא יתפוצץ.
בסוף אתם מגיעים לחתונה ואתה יוצא מהאוטו ברגליים רועדות ומודה
לאלוהים שהביא אותך בריא ושלם, למרות שאין לך כיפה על הראש
והמאכל האהוב עלייך הוא בייקון עם גבינה בימי שבת.
בחתונה דווקא די נחמד, ומסתבר לך, מגיא, שבמכוניות היפניות
החדשות יש טריק אופטי, כמו הציורים של הקווים השווים שנראים לא
שווים בגלל שיש עוד קווים לידם, אמצעי בטיחות חדש, כי החגורות
לא עושות מספיק. הם בנו מכשיר קטן, שגורם לזה שמהמושב שליד
הנהג מד המהירות נראה כאילו הוא על 120 ולנהג יש נטיות
התאבדות, למרות שממושב הנהג רואים שהמהירות 60 והכביש כל כך
ריק שהיית חושב שכל המין האנושי נכחד. אה והעניין של הפרה,
נראה שפשוט היוגורט של אשתך היה קצת מקולקל.