טל כנען / ציפור דרור |
תנוד בראשך, מחייך, מטעים משפט.
ואיך אמנע מהתהום הפרושה תחתיי,
מהישימון העוטף אותי,
בחושך הנופל חרישית
כמו רשת של זבובים.
אני בזזז...
לעצמי. על הכל.
על ההתנצלויות, על הגמגום.
על הביטחון שאין,
ועל החרדה מפני השלום,
שאומר לך כשאתיישב מולך -
נבוך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|