יש ימים שפשוט בא לך לכתוב,
לכתוב לך, לכתוב למישהו, אולי סתם לכתוב.

זה מצחיק, אני בכלל לא מכיר אותך עדיין,
ולמרות זאת אני עדיין יכול לדבר איתך ככה,
אתה פשוט נפלא.

אני שומע עכשיו שיר ברקע, מדמיין אותנו רוקדים.
מסתכל על המכתבה שלי, ורואה בעוד עשרים שנים עט דיו שחורה
מונחת עליה, עם ראש מוזהב, ליד נייר מכתבים, שלי ושלך.
אמנם אנחנו בעתיד, ויש מחשבים,
אבל אתה עדיין דואג שאני אכתוב על נייר,
כי אתה יודע שאני אוהב.

בלילות אני הולך לישון, ומרגיש אותך מחבק אותי,
ואיך אתה עוד תחבק בעתיד.
אני בוכה, מאושר, כי אני יודע שמצאתי אותך,
ורק צריך לחכות עד שתגיע.