באמת שהיה
בהיר, צמרירי ורך
במיטתי, היה נח
מצלחתי אכל
בכסאי ישב.

עד שיום אחד
אפור, צמיג ולח
במיטתי נותרה גומחה
צלחתי נשארה מלאה
וכסאי נתיתם
בכיתי מרה.

לא נורא, אמא אמרה
ממילא, שערו כבר נשר
עיניו, טחו מראות
ברגל אחת, כבר כשל
בשניה, רבו הדליות
אקנה לך אחר
אמרה ועשתה.

לא יהיה לי אחר
התאבלתי
לא אחשוק בחדש
התייפחתי
וכשהגיע הזר
הונח על מדף
ונשכח.

בשובי מהגן
ביום קיץ בהיר
ראיתי ילדה
וחיוך לה מאיר
אל לבה היא אמצה
(הוי מר כמה מר)
דובי מוכר
הדובי של.