רומן לי היה והייתה זו חרפה,
עם שוטה שדיבור לזכותו.
אך מחשש לקבל עוד נקפה,
הפסקתי מהר לראותו.
אל אף שחבורות רבות על גופי,
ואל אף שאושר היה לי חפץ,
לא יוכל להבין את רצון מעופי,
ואת ראשי בודאי ירצה לרצץ.
יוצאת מהבית, מחשבות על אחר,
את השוטה עוד זוכרת אך לא מבינה.
איך קיבל להראות פרצופו לא יותר,
ומי משאיר את גליליו בגינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.