[זכרון]
כמו מאחורי מסך אפל, גדול,
שם ממתין חבוי שחקן -
כך בלבבנו דרים ימות אתמול,
עליזים ועגומים כמחזה נושן.

עתים נחוש במגעו המרפא של זמן,
צובע על הצער והעצב במכחול -
כמו מאחורי מסך אפל, גדול,
שם ממתין חבוי שחקן.

אך אותי הזכרון רודף, דייקן -  
אפילו תחת השפעת האלכוהול.
עמוק בלבבי המר והשקרן
כמו ממתין חבוי שחקן,
מאחורי מסך אפל, גדול!

[שיר אפור]
נרצח הלילה, בוקר מדמם עלה,
וכל הכבישים נושאים אותנו לעיר.
וכל אדם נכנס למכוניתו הנעולה,
ברדיו מתנגן לו שיר.

עבדנו, אור היום כמעט מיד כלה.
בלי מילים מיותרות או שאלה,
כל אדם חוזר למכוניתו הנעולה.
הכבישים נושאים אותנו חזרה לעיר.

ברדיו מתנגן לו זה השיר -
כל הכבישים תמיד נוסעים לעיר.

[מסע לילי[
מעל לכנף עורב שחור,  
מעל לשמי העיר הרעבה,  
אני קופץ אל תוך הלילה.

רחש זעקות ללא שם,  
זעקות קטנות מעכברים,
הכלא האפל מילאם.  

כתולעת משי ארוכה -  
הבדידות טווה בתים,  
זוחלת בחדרי המדרגות.  

ומתוך קורי הכבישים
העיר אוכלה יושביה!

הנה הלילה בא
אל תוך חדרי הלב -  
אני ניעור מחוסר מנוחת היום.

רק אפתח את החלון
הנפש נישאת לרקיעים כעורב -
אל תוך הלילה.

[התקף]
מיטות פזורות בערפל -

טיפות אילמות באפילה
נופלות -

דבר אינו בודד יותר מלב אדם.
לכן הלב יחרד מן הדממה.

הנה רגע אחד מגיע
וטיפות הגשם הנופלות
קוצבות רגעי חיינו
כשעונים.

בעיניים אדומות כחולות
רוחשים בעיר אמבולנסים
דומים לגחליליות ענק.

הם מחפשים אחרינו
כמו מיתות בערפל.

[סוף הלילה]
דרך חלונות גדולים, פעורים
הירח מפזר סיכות כסף בחדרי

והנה אני העשיר באדם.

כמו סוס בהיר השמש דוהרת
מערבה, עוד מעט ויעלה הבוקר

אצלי...

שהרי הלילה העצום תמיד נשקף
מחוץ לאיזה חלון.