|
עין מקובצת
נפתחת לה
כל המראות, כל הכאבים , כל החלומות הלא מוגשמים מתגבשים
לדמעה אחת קטנה ורטובה
מצמוץ חלוש נותן לה חיים
והיא מתחילה את מסעה
מזדחלת דרך הלחיים הסמוקות מפחדים שבפנים
נוזלת אל לאורך הגרון ממנו נפלטו בשגגה מילים שכוונו לסליחה אך
במקום פערו פצע שלא ירפא
עוברת מעל ללב שנשבר לאין ספור רסיסים ולא יאוחה שוב לעולם
מעבר לבטן מלאה בשנאה שנצטברה לאורך החיים
ומשם למקור לתשוקות הכמוסות, הבלתי ממומשות...
אילו הדמעה הייתה מסוגלת לבטא את צערה ממסעה
כך הייתה נוהגת, ללא מעצור...
אך היא רק דמעה
וכאן מסתיים מסעה
עד שהבאה תבוא בעקבותיה... |
|
|
אני רוצה לומר
משהו לכל אלה
שעצבניים פה
עלי, תבואו,
כולכם תבואו,
ואם שלי תסכים,
אז אולי אני אתן
גם לכם למצוץ
לי.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.