רוני כהן / רמזור כתום |
ברגע זה ממש,
אני עוצמת את עיניי
וחושבת עליכם
גברים שלי.
ועליך -
"הגבר"
איפה אתה עכשיו?
איפה???
תענה לי!
לפחות תראה שלא מתת -
במלחמה.
או אולי,
כמוני,
אתה כבר חצי מת מציפייה...
אני כל כך מנסה -
להתאפק
להתאזר
להתנזר
מחכה...
כל כך.
ברמזור,
לאור אחר.
אולי תבוא...
ואיך אני אזהה?
אתה ישר תדע.
או אולי זו תהיה אני,
שאומר-
תודה.
כי אין לי כבר כוח,
אפילו שאסור להישבר.
ואני רק רוצה -
אותך,
מיום ליום,
יותר ויותר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|