פרפר צבעוני פרפר בכנפיו מעל כרי האחו של הגבעה.  אודי חמודי,
ששבוע קודם לכן השתחרר מן הצבא, שם פעמיו אל הבית. הוא לא יכול
היה שלא להבחין, כי בית זה רדוף קלילות ואווירה של רוח זורמת
ללא מעצורים. הוא השתעל בכבדות וכחכח בגרונו, וליבו עוד כבד
עליו מימי הקרב שטופי הדם וזעקות הפצועים. בשתי דפיקות נחושות
הרעיש באגרופו על הדלת.
"איני כועס!" זעם האיש המבוגר על אחיו. אודי פתח סדק בדלת
והציץ אל תוך הבית, משקיף על המריבה הקולנית. האיש המבוגר הביט
על שלושת הגוויות הטריות של הכלבים השרועים על שטיח הסלון,
ויצא בזריזות דרך הדלת האחורית, פונה אל הגינה.
"מזל טוב," המהם אודי וחיבק את האח הכרסתן, שהשיב לו בפריעת
שיער ובאמירת "ברוך שפטרנו מכל צרותיי!!!"...

יומיים לאחר אירוע מצער שכזה, נהוג היה לכנס בראש הגבעה את כל
אוהבי הכלבים למיניהם ולערוך טקס, ובו היה על רוצחי הכלבים
להתעמת עם אוהבי החיות ולהסביר את מעשה הרצח:
אחת מן הנוכחות בקהילת אוהבי הכלבים פתאום קמה ממקומה והפריעה
לטקס. היא חטפה את המיקרופון מידו של אודי חמודי, שנאם פסוקים
מן התנ"ך הקוריאני על שנאה, והחליטה לשתף את הנאספים באחת
ממחשבותיה הבלתי צפויות. בתחילה, דיבורה היה כה לחוש, עד כי
מילותיה נישאו עם הרוח הקלילה אל הרחק מאוזני המקשיבים. אך אט
אט הלך רוחה התקדר, כל גופה התאבן בתנועותיה החדות
והכריזמטיות, עד כי כל רגשותיה העזים החלו מלבים אש בקולה,
שהפך צלול וצעקני. כל עשב על הגבעה שמע אותה זועקת: "וכי למה
לנו להטיל ספק במרותו של אלוהים???  ואני עצמי איני יודעת
בוודאות, אך גיליתי למשל, שטירוף הרבה יותר מרתק מהיגיון,
ושהיגיון לאורך תקופה ארוכה פשוט מזמין קצת טירוף לתוך חיינו!
עלינו לצאת מבועת האדישות הזאת כלפי אלוהים, ולהוקיר תודה על
כי כולנו כאן היום!!! למה נבכה על כלבים שנרצחו, שהרי אלוקים
הגדול נתן ידו בלקיחת נשמתם הארורה...!"
"שתקי, כלבה !!!" נשמע הגידוף, כאשר ירייה חדה פילחה את האוויר
מעל ראשי הנאספים ופילחה גם את מצחה של הנואמת.
ה"כלבה" אכן שתקה ולא נאמה עוד, ובאין נואם משכיל דיו שהיה
בליבו דבר מה לאמור, התפזרו הנאספים המשועממים אל כל כיווני
הרוחות חזרה אל ביתם, והאדישות נישאה מסביבם על כנפי הרוח...