הפשע שלא השתלם
בום, בום ועוד בום גדול. הפושע הנמלט ירה 5 יריות, פגע בשומרים
והצליח לצאת מהבניין. הוא רץ עמה עשרות מטרים מהבניין, נעצר
והסתכל בשעונו.
"שלוש, שתיים, אחת... בום", מלמל הפושע.
הבניין התפוצץ. הפושע התקרב לאחת המכוניות שעמדו בסביבה, הוציא
מברג מכיסו, פתח את דלת המכונית במברג ונסע.
פתאום נשמעה צעקה רמה:" שמעון, לך תזרוק את הזבל, כמה פעמים
צריך להגיד לך?"
שמעון, נער ישראלי טיפוסי, כיבה את הטלויזיה ונעל את נעליו.
הוא לקח את שקית האשפה וירד איתה למטה כדי לשים אותה במיכל
האשפה ולהשאיר אותה שם לנצח.
הוא פתח את מכסה המיכל וזרק לתוכו את שקית האשפה.
שמעון כבר התכוון לסגור את המכסה, כשלפתע הבחין בחפץ מתכתי
שחור ומבריק.
"אקדח", חלפה בראשו מחשבה. הוא תפס את החפץ בהתרגשות.
אך החפץ לא היה אקדח. זאת הייתה ידית של "סיר-פלא" מלוכלך
וחלוד. שמעון זרק את הסיר חזרה למיכל האשפה בשאט נפש.

אם הייתם מכירים את שמעון, הייתם יודעים שאירועים מסוג זה היו
שכיחים אצלו. כמעט כל דבר נראה לשמעון כמו כלי נשק: מקלות,
צינורות ואפילו אבנים. פעם אחת שמעון הפחיד כמה ילדים וזקנים
כשהרים רובה צעצוע וצעק "וואו, מצאתי 16M!" הכל נמשך עד שהשוטר
חיים עבר בסביבה והלך לבדוק מה קרה. זה נגמר בשיחה ארוכה עם
הוריו של שמעון.
כל האירועים הנ"ל קרו בגלל ששמעון היה מעריץ גדול, או ליתר
דיוק אובססי לגבי כנופיות פשע ומאפיות.
הוא הלך לישון כשהוא מזמזם את מנגינת הנושא מ"הסנדק" וחלם על
היקוזה.

והנה שמעון חזר לביתו, התיישב על הכורסה, הדליק את הטלויזיה
וראה בפעם ה5000- את הסצנה המוכרת עד כאב של שוד בנק.
מהיר, כיף וכמובן מוסיף קצת כסף לארנק.
פתאום עלתה בראשו מחשבה: "ולמה לא לשדוד בנק?"
לשמעון היו כמה התלבטויות בנושא, ולכן ננסה לתאר את הדילמה
שחווה.
"ברוכים הבאים לקרב הגדול. הנה עולים המתמודדים שלנו לזירה.
בפינה האדומה- המצפון בלבן, מחזיק אקדח 9 מ"מ טעון ומוכן
לפעולה.
בפינה הכחולה- היצר בשחור, עם רובה תומפסון, גם הוא מוכן
ומזומן.
המתמודדים מוסרים את הנשק לשופט, והנה נשמע הגונג.
את המכה הראשונה חוטף המצפון, עם טענתו המשכנעת של היצר, "יהיה
לך הרבה כסף מזה, שמעון". המצפון אינו מוותר וטוען "זה לא
מוסרי, שמעון, תזכור מה שאמרתי".

הקרב לא נמשך זמן רב, היצר ניצח עם הטענה המוחצת: "מה לך
ולמוסר, שמעון?"

וכך, לאחר שהחליט החלטה גורלית, הדביק שמעון שפם וזקן, שם פאה
ובגדים של מבוגר ויצא מביתו. בדרכו אל הבנק הוא הוציא
דמוי-אקדח מתוך קופסה שהחביא בחצר ביתו.
"אני רק אתקרב לאחת הפקידות, אראה לה את דמוי-האקדח והיא תביא
לי כמה אלפי שקלים", חשב שמעון.
הוא הגיע לבנק והתקרב לאחד הדוכנים, כולו נרגש.
אך במקום פקידה קטנה ושברירית הסתכל עליו מבעד לזכוכית איש
גדול, רחב ושמן. שמעון כל כך נבהל, עד שפשוט לא מצא מילים.
- "אדוני, צריך עזרה?"
- "ל-לא, ת-תודה".
שמעון יצא מהבנק כשבו פועם בחוזקה. הוא היה בדרכו הביתה כשלפתע
ראה איש גבוה, קרח וכולו לבוש שחור. האיש איים על נער שנראה
כמו לאחר כמה מנות סם. שמעון התקרב כדי לראות מה קרה.
- "יאללה, ילד, אין לי את כל היום, אני צריך את הכסף עכשיו!"
הנער מלמל כמה משפטים לא ברורים שכללו, ככל הנראה, כמה מילים
שאין להעלותן על הנייר.
- "תקשיב לי, קטנצ'יק, אם לא תביא לי את הכסף עכשיו אני יהרוג
אותך!"
אז הגיע זמנו של שמעון. "תעזוב את הילד!", הוא צעק ואיים על
האיש בדמוי-האקדח שלו. האיש נבהל וברח, והנער הוציא חבילת
שטרות מכיסו, נתן אותה לשמעון וגם ברח.
שמעון התפלא מדוע הנער המסומם עשה זאת, אך במקום לברר שם את
הכסף בכיסו והלך משם.
כשחזר לביתו, חיכתה לו שם אמו, בעלת הקול הרועם, האדם היחיד
שיכול היה להכריח את שמעון לזרוק את הזבל, לסדר את חדרו
ולפעמים אפילו לשטוף כלים. היא נראתה כועסת.
- "איפה היית כל הזמן הזה? אתה יודע איך דאגתי לך? ומתי תטייל
עם הכלב?"
- "אבל אמא..."
- "שום אבל, שמעון, אתה מקורקע לשבועיים".
שמעון הלך לחדרו. הוא ידע שזה היה חסר תועלת להתווכח עם אמו.
הייתה לו נחמה אחת- חבילת השטרות שהנער המסומם נתן לו. הוא
הוציא אותה מכיסו.
הוא בחן אתך הכסף מקרוב ומרחוק, מסתכל עליו מזוויות שונות
ומסרב להאמין לעובדה שגילה.
"מזויף, מזויף ועוד פעם מזויף", חשב שמעון, "לפחות התנסיתי
בשוד בנק ובאיומים".

מוסר השכל
1. החיים זה לא סרט
2. לעולם אל תסמכו על מסוממים
3. יש אנשים שפשוט לא היה להם מזל עם השם.