|
ליומן שמעולם לא היה לי
לא כשהייתי עצובה
ולא כשהייתי אבודה
לא כשרציתי ולא כשבכיתי
ליומן שמעולם לא היה
לחבר הנאמן שלעולם לא התגלה
לבדידות ולאושר
לצחוק ולרעב
גם בקור וגם כשהיה שרב
לילות קרים ללא שינה
וזיכרונות מהמחברת הישנה
ליומן שמעולם לא היה לי
לחבר שלא קרא לי
לדברים שלא קרו
למיליון יהודים שלא נהרגו (כן, בטח)
לכלב אהוד
ולדת
לזכר ימים שמחים
ושמירת השבת
ליומן שמעולם לי לא היה
הדמות המפלצתית והמאיימת
העיניים הקרות
הרוח ששורקת
שובו שובו לשדות
ואני
ילדה קטנה
במקום סגור
יושבת
ומתייחסים אליי כמישהי מטונפת
מישהי מטורפת
שתהרוג את חבריה
תמורת פיסה של משהו לאכילה
"לאחוז בו"
"לגעת"
"לשרוד"
אלו כמה מילים שמהדהדות
בראשו של קיפוד.
אלו מילים של אנשים אחרים
ואילו אני
כבר מזמן וויתרתי... |
|
|
תרחמו אליי
יאודים טובים
אני חרש עילם
חולה במכלת
פרקים נדירא
ואין לי קסף
לאינטנת ואני לו
יחול לאיכנס
לאטר של במה
כדשה ולכטוב
סלוגנים
לילדים שלי
אנה טירמו לי
ביד נדיווה
אפרוח ורוד
מסתובב עם שלט
בתחנה המרכזית,
ומנסה לשווא
לעשות כמה
גרושים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.