מיכל אלמוג / מציאות |
כדי לנשום את הרוח
פתחתי וילון
כדי לראות קצת ירוק.
הלכתי החוצה
לנסות ולשכוח
את אותו הכאב
ואותם הייסורים.
הבטתי בו
ורצתי החוצה
חלמתי שזה
סתם עוד סיוט.
לחמתי במחשבה
שהמיתה את נשמתי,
אותה האהבה
שחונקת אותי.
שתיתי קפה
שחור כמו הפצע
שנקבת בליבי
ולמרות זה נשארת אתה, אהובי.
הלכתי לישון
ואז התעוררתי
הסתגלתי לחושך
וחזרתי לאור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|