תמיד אמרו לי, כשתגדל תבין.
מה שהם לא יודעים הוא שהם אלה שלא מבינים את הפרטים הפעוטים
בחיים.
הקשר בין הגור הקטן לנער המתבגר,
את חשיבות החיבוק, שעוטף אותך ומרים אותך גבוה ככל שתרצה.
השפתיים הנושקות של אמא, אחרי סיפור לילה טוב.
תזוזת התלתלים הקופצים במרגלות השלולית.
אני זוכר זאת כאתמול,
טיפות המים נאחזו ברגליי וטיפסו אט אט לראשי. צמרמורת פעפעה
בי, יחד עם חיוך מוסתר.

מה שהם לא יודעים הוא שאני מבין אותם, את חייהם המוזרים.
רבים על שטח אדמה, שלידו ממש נמצאת שלולית גדולה.
תקפצו בה! כמה זמן עבר מאז שעלה בכם חיוך? אלא הדברים ששווה
לחלוק אותם.
אותה צמרמורת נפלאה, ונשיקות השמש בבוקר.

הם לא מקשיבים לי, כנראה שלעולם לא יעשו זאת.
מחליקים בעדינות כדור אש בידי.
ואומרים,

צא.