|
חוצה קווים דמיוניים של אור,
בדרך אפלה.
ידיים לא נראות מלטפות ברכות.
עוצמת עיניים אל החום המתוק.
האמונה בחיים חזרה,
כשהפחד ברח.
פרפר שנח בקצה הקשת
זוקף את מחושיו.
גם הוא מרגיש בבוא שלכת,
גם הוא מרגיש עכשיו... |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.