הכל התחיל בצעד ממש לא אופייני... חברה שלי דאז הייתה מעבירה
אצלי לילות רבים ובבקרים הייתה אומרת "בוקר טוב", עם חיוך כזה
ואז הייתה מתבאסת קצת מהמברשת שיניים המעפנה שהשאלתי לה. לא
שהיא אמרה לי את זה אבל ראיתי את זה עליה. או שזה בכלל הייתי
אני שהתבאסתי לראות אותה מצחצחת שיניים עם מברשת מעפנה, כי
קיבינימט זו חברה שלי ואני אוהב אותה ואין מצב שהיא תצחצח עם
מברשת מעפנה. ואז בבוקר שטוף שמש קמה לי חברתי, עליה השלום,
אמרה "בוקר טוב" עם חיוך כזה וניגשה לשירותים כדי לגלות זוג
מברשות שיניים דנדשות עם ידיות אחיזה מגומי, אחת כחולה ואחת
ורודה. היה כזה נחמד כי היא הופתעה והוקסמה בבת-אחת, בכל זאת
זה היה ממש לא אופייני לי, וגם לי היה נחמד כי היא הופתעה
והוקסמה למרות שהרגשתי קצת מעפן עם כל הקטע הלא אופייני לי. כל
הקטע הנחמד הזה החזיק יפה כמה זמן עד שהוא לא החזיק יותר,
ונשארתי אני עם מברשת שיניים כחולה ועוד אחת ורודה. שלושתנו
החזקנו מעמד די יפה ביחד עד שהגיעה החברה הבאה... אחרי שהיא
קמה בבוקר וניגשה לשירותים, היא חזרה עם חיוך כזה של אחת
שצחצחה עם מברשת שיניים ורודה-מתוך אמונה שאני חמוד כזה שחשב
מראש עלייה שלא תצחצח שיניים עם מברשת מעפנה וקנה לה מברשת
משלה. גם אני חייכתי. אני חושב שקצת שנאתי אותה, כי זה ממש
שעשע אותי לראות אותה מצחצחת עם אותה מברשת. האמת, שאני חושב
שקצת שנאתי את כל החברות שהיו לי.
אני חושב שברגע שהיא הבינה שכל הקטע של לקנות לה מברשת זה קטע
ממש לא אופייני - וכי המקום היחיד שאני ממש משקיע בה זה בסקס -
וגם זה לא מתוך זה שאני אוהב אותה אלא מתוך איזושהיא חרדת
ביצוע אובססיבית שכל פעם שהיא איתי יהיה לה מולטיאורגזמות
לפנים (וגם זה רק על מנת שיהיה לה מה לספר לחברות שלה ששואלות
אותה משלום החבר האנטיפת?)... אקיצר, ברגע שהיא הבינה את כל זה
היא השאירה אותי לבדי בדירה עם שתי מברשות.
הייתה זו תקופה נפלאה, הייתי קם בבוקר, אומר בוקר טוב למראה,
מצחצח בכחול ומסתכל על הורודה מחכה בנאמנות לבחורה הבאה. הייתי
די מרוצה מעצמי - כי איפהשהוא הפכתי מעשה לא כל כך אופייני לי
- למעשה די מרושע אפילו בשביל אנטיפת שכמותי... אנטיפת.
ואז יצאנו לסיני כמה חברים, והם כבר חיכו לי למטה וציפצפו ואני
קצת מיהרתי ולקחתי בחטף מברשת שיניים (שאגב כל מה שצריך לקחת
לסיני זה כסף מזומן ומברשת שיניים כי בטוח שמישהו כבר יביא
משחה).
כמובן שגיליתי בערב שזו הוורודה, והאמת שזה היה די סבבה כי
הכחולה הייתה כבר בלויה ומעפנה, והוורודה נשארה איכשהו סבבה.
כשחזנו לעיר זרקתי את הכחולה - בלויה ומעפנה - ונשארתי עם
הוורודה - סבבה. ושוב הייתי די מרוצה מעצמי מדי בוקר וערב
כשהייתי מצחצח, מה גם שזה הסתדר נהדר כי זו הייתה תקופה של
יותר סטוצים כאלה ללא מחוייבויות כגון צחצוח שיניים משותף
בבוקר. כל פעם שהייתי מצחצח היו עוברות לי בחטף מחשבות על
בחורות שהיו יורדות לי בלילה
ובבוקר היו מצחצחות עם אותה מברשת שאני מצחצח איתה, זה נשמע
קצת מגעיל אבל זה היה די משעשע - ובאיזהשהו אופן הייתי די
מרוצה מעצמי.
בסוף המברשת שהייתה במשך זמן די רב במצב סבבה (עד כי חשבתי
שמגן עליה כישוף קסום ומסתורי על מנת שכל בחורה שתהיה לי בחיי
תיקח חלק בחטא הפרטי שלי), נהייתה די מעפנה ובלויה כך שקניתי
לי מברשת רגילה כזאת לצחצח איתה. את הורודה לא זרקתי וסתם
השארתי אותה בכלי הזה ליד הכיור יחד עם המברשת שלי, מה שהסתדר
נהדר עם אותה תקופה כי היה לי די שקט אז מבחורות בכלל,
ולא התאים לי שמישהי תבוא ותחשוב שאני מעפן כזה עם מברשת
שיניים מצ'וקמקת שלא קשורה למציאות... וכך זה היה די הרבה זמן,
עד שצחצוח שיניים בבוקר חזר להיות סתם עניין שבשגרה, לא הייתי
משועשע במיוחד וגם לא כזה מרוצה מעצמי כשהייתי מצחצח. לא
שהייתי מבואס - פשוט זה חזר להיות עניין פעוט ויומיומי.
ואז יום אחד בא אלי איזה חבר שנקלה בדרכו ודרך על חרא (מכירים
את כל הקלישאות על תל אביב וחרא של כלבים ברחובות? כי זה נראה
לי מיותר לקשר בין השניים...). אז הבאתי לו קיסם וצינור גינה
מה שהוריד את רוב החתיכות הגדולות, אבל לא עשה את העבודה. עם
המברשת שיניים זה עבד מצוין, כי היא הייתה בלויה כזו ומעפנה
והסיבים שלה היו קשים אך עדיין הגיעו לחריצים בנעל... כשהוא בא
לזרוק את המברשת, קלט החבר את מבטי "מה?" שאל, וסיפרתי לו את
כל האודיסיאה אודות הוורודה... הוא שתק כל הסיפור ובסוף פנה
אלי ואמר "נמרוד..." (כאן נלקחה הפסקה די ארוכה) "אתה כזה
מעפן! נמאס לי מהסיפורים המונפצים שלך, זה בדיוק כמו הסיפור על
האוקראינית או זה על הפעם שנתקעת עם האופנוע בחירבת כונס", "יא
בן זונה" - לא נשארתי חייב, "הסיפור על האוקראינית אמיתי! קבל
תמונה". "וואלה" - יצא לו אחרי בהייה ממושכת בתמונה - "אחת
האוקראיניות..." "כן..." עניתי כי היא באמת הייתה אחת
האוקראיניות.
"טוב" אמר לבסוף החבר "אז מה תעשה עם המברשת?" "היא מלאה בחרא"
נרתעתי "יאללה זרוק אותה" "זה לא כזה אופייני לך" אמר הוא את
משפט הקסם, "אתה יודע... לסיים את זה ככה אחרי כל מה שעברתם"
"היא מלאה בחרא" התעקשתי, "שמור אותה אתה."
"שומע, אתה צריך לכתוב את הסיפורים האלה שלך" אמר החבר שכבר
עמד בדלת בדרך החוצה, "גם את זה על האופנוע, רק על האוקראינית
עזוב, אף אחד לא יאמין." "למה היית קורא סיפור על מברשת
שיניים?" - צעקתי מהסלון "רק אם היית מגזים ומכניס קצת סקס בכל
מיני פינות" שמעתי מכיוון המדרגות "נשבע לך אחי שהאוקראינית זה
אמיתי!" צעקתי, כי הבן זונה לא סגר את הדלת "תגיד" צעקתי שוב
"מעפן כותבים עם א' או ע'?" "לא יודע" שמעתי אותו מרחוק
"ותגיד" ניסיתי עוד פעם, "להכניס קטע שקניתי צב מים וניקיתי לו
את השיריון עם המברשת נראה לך?" אבל כבר לא שמעתי מה הוא
אמר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.