אני זוכר איך ישבנו ככה ביחד
על הגבעה הירוקה, הרוח הקרירה
הייתי בטוח שאתה הכי חזק בעולם
בחיי, זה כמו אתמול,
אותם שמיים, אותם עננים,
יושבים על הגבעה לועסים חמציץ
לא תהיה לבד הבטיח לי, אני תמיד איתך
בחיי, איך האמנתי לו
השמש מלטפת את פני
קרניה חמימות, אני ממש יכול להרגיש את הליטוף
רגע זה אתה מלטף
בחיי, הייתי רק בן חמש
ועכשיו, כמו מיליון שנים אחרי
על הגבעה הירוקה שכבר מזמן
צרבה השמש את פניה,
לועס גבעול שיבש
בוחן את חיי ממרומי הגבעה
שנדמה כאילו שוטחה
בכוחות אדירים,
אני מצליח לחייך
לפחות אני לא לבד
בחיי שלא. |
