ריקי די / שחרית |
כשהבוקר נטף בה
טיפות טל
קלילות,
לוחשות.
מילים הפשירו על גגות
והוארו באור זריחה,
ממלמלת פגישות
שאורג לה העתיד.
שוב תשוקה חבויה
שטחה עצמה לרגליה.
כל כך רחוק ושלו עדיין
קולו,
מפלס נתיב עריסתה.
שחרית מטפסת בלאט,
שולחת זרועות לאחוז
מתיקות החלום
אל שבי מפתנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|