"את יודעת", היא אמרה לי, "לפעמים כשאני חושבת על זה נדמה לי
שחיי עד עכשיו התנהלו כמו בטלנובלה".
"על סמך מה את חושבת כך?" שאלתי אותה.
היא התרווחה מעט בכסאה, עצמה את עיניה והחלה לפרט:
"פגשתי את בן זוגי לראשונה כשהייתי רק בת 16. הוא היה בן גילי.
ראיתי אותו חולף על פני במסדרון התיכון ומשמיע הערה שחצנית
לחבריו מהכיתה המקבילה.
הוא עורר בי עניין והחלתי לחפש הזדמנות לשוחח איתו. ההזדמנות
הגיעה כשהועבר כתלמיד חדש לכיתתי מספר ימים אחר-כך.
התקשיתי להבין את הסברי המורה בשיעור פיזיקה ואילו הוא היה חזק
בפיזיקה. ביקשתי ממנו שיעזור לי להתכונן לקראת המבחן. הוא
הסכים והזמין אותי לבוא באותו יום אחר-הצהרים לבית הוריו.
ישבנו ולמדנו ביחד פיזיקה, הוא הסביר בצורה ברורה את החומר
ואני הקשבתי, אבל מחשבותי נדדו לכיוונים אחרים. חשבתי איך
ללכוד את תשומת לבו. בסופו של דבר הבנתי שאם אצליח מאד במבחן,
זה יחניף לאגו של ה"מורה" שלי ויגרום לו להבחין בי כנערה ולא
רק כתלמידה.
התכוננתי היטב למבחן בפיזיקה וקיבלתי בו ציון 100. ה"מורה"
הפרטי שלי היה מאד מופתע מהצלחתי והחל להבחין שאני נערה.
התחלנו להפגש כידידים ולצאת יחד לסרטים, אך הוא היה ביישן
ומעולם לא ניסה לאחוז בידי או לנשק אותי. רציתי להעלות את
היחסים מדרגה. הבנתי שכדי לעשות זאת צריך ללמד אותו איך להתחיל
עם נערות ויזמתי את שעת הכושר.
ערב אחד בילינו יחד בבית הוריו. ישבנו על הדשא בגינת ביתם תחת
כיפת השמים זרועי הכוכבים ושוחחנו. היינו לבד בבית באותה שעה.
חיכיתי לרגע המתאים בשיחה ונישקתי אותו. להפתעתי הוא נענה
לנשיקתי ואף החל לגפף אותי בהתלהבות. המגע שלו העביר רטט
בגופי. מעולם לא חשתי כך עם אף נער אחר.
זה היה בחופשת הקיץ ולמחרת הוא היה אמור לנסוע לאירופה לחודש
בטיול מאורגן לבני נוער. נפרדתי ממנו בדמעות וחשבתי שבודאי
ישכח ממני במהלך הטיול. להפתעתי קיבלתי ממנו גלויה בדואר ובסוף
הטיול הסתבר שגם קנה לי שם מתנה. הבנתי שגם הוא מעוניין בי אבל
הוא לא יודע איך להעביר את היחסים לפסים של חברות".
ביום הולדתי הבא, בערב שבת אחד, ערכתי מסיבת ריקודים בביתי
והזמנתי אליה את חבורת הנערים והנערות שהייתי מבלה איתה בסופי
השבוע. הזמנתי גם את ידידי לבוא ולהכיר אותם. במהלך המסיבה
רקדתי כמו תמיד עם אחד הבנים בחבורה, שהיה "החבר" שלי. למעשה,
לא היו בינינו יחסי חברות ומעולם לא התנשקנו, אבל בעיני שאר
החבורה נחשבנו לזוג. כשרקדתי איתו ראיתי את ידידי, ה"מורה"
לפיסיקה, מביט בנו בקנאה. לאחר אותה מסיבה הוא נטל את היוזמה
והחל להזמין אותי לצאת איתו לבלות. נפרדתי מ"החבר" שהיה לי כדי
לצאת איתו והפכנו לזוג.
יצאנו ביחד כשנתיים עד סוף התיכון ואז נפרדו דרכינו, כי אני
הלכתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב לפני השירות בצה"ל ואילו הוא
נסע לחיפה לגור שם וללמוד בטכניון. אהבתי אותו מאד ולא רציתי
להפסיק להיות חברה שלו, אבל הוא החליט שהגיע הזמן שכל אחד
מאיתנו ילך לדרכו.
בלית ברירה ואחרי שעברה תקופה ארוכה קיבלתי את המצב החדש
והתחלתי לצאת עם חברותי למסיבות באוניברסיטה.
באחת המסיבות פגשתי בחור, שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים, שהתחיל
לחזר אחרי במרץ. לא אהבתי אותו, אבל הוא הסיח את דעתי מצערי על
הפרידה והתחלנו לצאת לבלות ביחד. לאחר זמן קצר הוא הביא אותי
לפגוש את משפחתו וביקש ממני להנשא לו. מאחר שהייתי במצב פגיע,
הסכמתי. אני זוכרת את עצמי מקבלת זר פרחים ענק לביתי ביום
חתונתי. הייתי בטוחה שהפרחים הם מ"המורה" שלי, אבל הם היו
מחברה טובה שלא יכלה להגיע לחתונה."