דב וובר / אופטימיות פזיזה |
ניצנים ישנים שעוד לא נבלו
מגששים, מתמתחים
עכשיו הם בדרכם לליבי.
הפעם הם ילבלבו,
יפרחו במרחבי תשוקתי.
התעוררתי עם חיוך.
זהירות.
אחזיק חזק, שלא אפול
שלא אשקע
שלא אפספס את נתיבי ליבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|